פסק-דין בתיק ב"ל 21782-03-11

1.         מדובר בתביעה שהוגשה כנגד המוסד לביטוח לאומי ע"י מר אבי גרינברג ( להלן: התובע) בתואנה כי נפגע בעבודה עקב חשיפתו לעישון פסיבי במקום בו עבד.

            התביעה למוסד לביטוח לאומי הוגשה ע"י התובע ב- 22.10.09 בה טען כי הינו סובל ממחלת אסטמה כרונית אשר נגרמה לו בשל חשיפתו הפאסיבית למעשנים בחדרו בשנת העבודה בה עבד  בנגב קרמיקה בע"מ ( להלן: נגב).

            הנתבע, לאחר שערך בירור באשר לסוגי התעסוקה בהם עבד בחברת נגב נתן החלטתו ביום 14.3.10 ודחה את תביעתו מאחר ולא הוכח לטעם הנתבע קיום אירוע תאונתי, או חשיפה לאירועים תאונתיים זעירים שהביאו למחלת האסטמה.

            התובע הגיש תביעתו לבית-הדין ב- 3/11, הוגשו תצהירים ונשמעו ראיות בפני מותב זה בדן יחיד.

2.         ואלה הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת כפי שהן עולות מכתבי הטענות, התצהירים והמסמכים שצורפו אליהן:

א.         התובע יליד 1977, החל לעבוד אצל מעסיקו חברת נגב קרמיקה בע"מ ב- 15.1.07 בתפקיד אחראי מחלקת הובלות, עד 12/07.

ב.         התובע ישב בחדר יחד עם שני עובדים נוספים, חיים אלגרבלי וחיים שפירא. כמו כן בחדר סמוך עבדו עוד שתי עובדות והיה חלון בין שני החדרים. כל העובדים הנ"ל עישהו במהלך עבודתם, כאדר המחלוקת היא האם היה חשוף התובע לעשן הסיגריות של עובדים אלו.

ג.          התובע הגיש תביעה נזיקית כנגד המעביד על מחלת האסטמה ממנה הוא סובל בטענה כי מדובר במחלה כתוצאה מחשיפה לעשן סיגריות במשרד, במסגרת ההליך בבית משפט השלום הוחלט על מינוי מומחה רפואי ונקבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 20%.

            מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי שיעור התרומה של העישון הכפוי היא בסך של 20% למחלתו הנשימתית הכרונית ממנה הוא סובל.

            הכרעה

3.         במסגרת דיון ההוכחות העיד בפני התובע ונחקר על תצהירו, כמו כן העידה גב' סולי בן יעקב עובדת השיווק בנגב קרמיקה.

            מטעם הנתבע הוזמנו לעדות מר חיים אלגרבלי אשר ישב עם התובע באותו חדר וכן מר דני בורבה הממונה על התובע בתפקיד סמנכ"ל תפעול ולוגיסטיקה. כמו כן העיד מר משה בן נעים אשר ביצע את החקירות וגבה את העדויות.

4.         התובע טען בעדותו כי היה חשוף לעישון פסיבי ממושך בחדרו שכן שניים עד שמונה אנשים בכל יום היו מעשנים בסביבת עבודתו ובמהלך שעות עבודתו. תפקידו של התובע היה מנהל ההפצה ובמסגרת תפקידו זה היה חולק את עבודתו יחד עם אדם נוסף בשם חיים אלגרבלי ומנהלם המשותף היה מר חיים שפירא.

            במסגרת חלוקת העבודה כל אחד מהשלושה היה מתחיל עבודתו בשעה אחרת כך שבפועל חלקו יחד חדר לתשע שעות ברציפות רק פעמיים בשבוע.

            במסגרת תפקידו עבד התובע גם בעבודה משרדית וגם בעבודה מחוץ למשרד של הוצאת המשאיות , פיקוח על העמסת משלוחי הסחורות, ועבודה זו בוצעה מחוץ לכתלי המשרד.

            התובע טען כי מר חיים אלגרבלי היה מעשן כבד ועישן בחדר. מר חיים שפירא צורף לחדר בשלב מאוחר יותר בחדרונוסף שנבנה בסמוך עם חלון  מחבר לחדר התובע . חיים שפירא לטענת התבוע עישן בחדרו במהלך שעות העבודה.

            התובע אף טען כי פעמים רבות הגיעו אנשים נוספים ועובדים נוספים לחדרו ולחדר של מר שפירא והיו מעשנים שם ללא הפרעה.

            התובע צירף תמונות המתארות את מקום העבודה וכן תמונה של מאפרה עם בדלי סיגריות וקופסת סיגריות של מר שפירא.

            התובע התלונן בפני מנהל התפעול, לטענתו ,לאחר שלושה חודשים ,כי הוא סובל מהעישון הכפוי וביקש כי תינתן הוראה שלא יעשנו במשרדים. התובע אף העיד כי החל לסבול ממחלת אסטמה ונאלץ לעבוד עם משאף ולאחר תקופה של כשנה התפטר מהעבודה.